אַתְייָא דְרִבִּי בָּא בַּר חָנָא כְּרִבִּי חֲנִינָא. דָּמַר רִבִּי חֲנִינָא. עוֹלִין הָיִינוּ עִם רִבִּי לְחַמַּת גָּדֵר וְהָיָה אוֹמֵר לָנוּ. בָּחֲרוּ לָכֶם חֲלָקֵי אֲבָנִים וְאַתֶּם מוּתָּרִין לְטַלְטְלָן לְמָחָר. רִבִּי זְעִירָא אָמַר. עַד שֶׁיְּקַרְדֵּם. חֲבֵרַייָא אָֽמְרֵי. עַד שֶׁיְּשַׁפְשֵׁף. צִיפּוֹרָאֵי אָֽמְרִין. עַד שֶׁיַּחְשׁוֹב. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. עַד שֶׁיְּהֵא עֲלֵיהֶן תּוֹאַר כֶּלִי. אַשְׁכָּחַת אֲמַר רַב חָנָה בַּר אַבָּא וְרִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי יוֹנָתָן חָדָא. רַב וְרִבִּי זְעִירָא וְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי חָדָא. צִיפּוֹרָאֵי וְרִבִּי יוֹסֵי בֶּן שָׁאוּל וְרִבִּי חֲלַפְתָּא בֶּן שָׁאוּל חָדָא. חֲבֵרַייָא לֵית לְהוֹן זוּג.
Pnei Moshe (non traduit)
רבי. דאמר לעיל חריות שגדען לשכיבה א''צ קישור ור' זעירא דקאמר בעובדא דרבי דבתיקון לחוד סגי ור' ישמעאל בר' יוסי דאמר לעיל אבא שלחה הוה וכו' נמי בחדא שיטתא קיימי דאע''ג דר' ישמעאל בר' יוסי קאמר שקשרו לכם ראשי גיזוית אמר להם מ''מ שמעינן דבחדא תקנתא לחוד סגי ובדבר שכבר התקינן א''צ קישור:
ציפוראי. דקאמרי בעובדא דרבי דעד שיחשוב מאתמול אמר להם ור' יוסי בן שאול ור' חלפתא בן שאול דקאמרי לעיל במוכין ובצבור של קורות דבמחשבה מאתמול בלחוד סגי נמי בחדא שיטתא קיימי ולחברייא דקאמרי בעובדא דרבי עד שישפשף אמר להם לית להון זוג לסברא דידהו:
אתיא דר' בא בר חנה. דקסבר עד שיקשור ויהא עליהן תיאר כלי כהאי דר' חנינה דקאמר בהאי עובדא דלקמיה בשם ר' יוחנן דעד שיהא עליהן תואר כלי אמר להן רבי:
עולין היינו וכו'. ופליגי אמוראי היאך אמר להם דר' חנינה דידיה אמר דכך אמר להם בחרו לכם וכו' דבהא לחוד סגי ור''ז אמר דעד שיקרדם בקרדום ולהתקינן אמר להם וחברייא אמרי עד שישפשף אותן אמר להן. וציפוראי אמרי עד שיחשוב עליהן לישיבה למחר אמר להם ור' יוחנן אמר וכו' והיינו כר' אבא בר חנה:
אשכחת אמר. נמצינו למדין דרב אבא בר חנה ור' יוחנן ור' יונתן דאמרי לעיל לעולם אל ימנע אדם עצמו וכו' ודרש ר' חנינה דחריות שגדען לעולם צריכות קישור בחדא שיטתה קיימי:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לְעוֹלַם אַל יִמְנַע אָדָם עַצְמוֹ מִלֵּילֵךְ לְבֵית הַמִּדְרַשׁ. שֶׁהֲרֵי כַמָּה פְעָמִים נִשְׁאֲלָה הֲלָכָה זוֹ בְיַבְנֶה. 30b עֲרֵיבַת הַיַּרְדֵּן לָמָּה הִיא טְמֵאָה. וְלֹא אָמַר אָדָם דָּבָר. עַד שֶׁבָּא רִבִּי חֲנִינָה בֶּן אַנְטִיגֳנָס וּדְרָשָׁהּ בְּעִירוֹ. עֲרֵיבַת הַיַּרְדֵּן לָמָּה הִיא טְמֵיאָה. מִפְּנֵי שֶׁמְמַלִּין אוֹתָהּ פֵּירוֹת וֹמוֹלִיכִין אוֹתָהּ מִן הַיָּם לַיַּבָּשָׁה וּמִן הַיַּבָּשָׁה לַיָּם. וְעוֹד דָּבָר אַחֵר דָּרַשׁ. חֳרִיּוּת שֶׁגִּדְעָן בֵּין לִשְׁכִיבָה בֵּין לָאוֹהָלִין צְרִיכוֹת קִישּׁוּר. הָתִיבוּן. הֲרֵי נָדִירַייָא דְּאַשְׁקְלוֹן. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בַּר לָֽעְזָר. שַׁנְייָא הִיא. שְׁמִּקְצָתָן בַּיָּם וּמִקְצָתָן בַּיַּבָּשָׁה.
Pnei Moshe (non traduit)
עריבת הירדן. ספינה קטנה כעריבה ועוברין בה את הירדן ולמה היא מקבלת טומאה הלא ספינה שבים ובנהר טהורה שאינה עשויה להטלטל ביבשה:
מפני שממלאין אותה פירות. ומוליכין אותה לפעמים מן הים ליבשה וא''כ מיטלטלת טל היבשה היא:
הרי גידודייא דאשקלון. שהוא יושבת על חוף הים והיה שם גידודי על שפת הים ויושבין עליהן בשבת ואע''פ שאינן מתוקנין לכך. ומשני שנייא היא התם שמקצתן בתוך הים ומקצתן ביבשה ואין ראויות לדבר אחר והלכך א''צ להתקינן לישיבה:
משנה: אִם לֹא כִיסָּהוּ מִבְּעוֹד יוֹם לֹא יְכַסֶּנּוּ מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ. כִּיסָּהוּ וְנִתְגַּלָּה מוּתָּר לְכַסּוֹתוֹ. מְמַלֵּא אֶת הַקִּיתוֹן וְנוֹתֵן לְתַחַת הַכַּר אוֹ תַחַת הַכֶּסֶת:
Pnei Moshe (non traduit)
ממלא את הקיתון. מים ונותן תחת הכר או תחת הכסת בשבת שאין הטמנה בצונן וכן אם פינה חמין מן הקדירה לתוך הקיתון או לתוך כלי אחר מותר להטמין אותו הכלי בשבת בדבר שאינו מוסיף חמימות שלא אסרו להטמין בשבת אלא דבר חם שהוא בכלי ראשון שנתבשל בו אבל אם פינוהו מותר:
כיסהו. מבעוד יום ונתגלה בשבת מותר לכסותו שהרי אינו מוסיף ממה שהיה:
אם לא כסהו מבעוד יום. להקדירה לא יכסנו משתחשך דהוי כמטמין בשבת ואסור אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל:
הלכה: נְטָלוֹ מִבְּעוֹד יוֹם מַחֲזִירוֹ מִבְּעוֹד יוֹם. נְטָלוֹ מִשֶּׁחֲשֵׁיכָה מַחֲזִירוֹ מִשֶּׁחֲשֵׁיכָה. נְטָלוֹ מִבְּעוֹד יוֹם וְקָדַשׁ עָלָיו הְיּוֹם. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. אִם נִתְקַלְקְלָה הַגּוּמָא אֲסוּרָה. וּמִכִּירָה לְכִירָה מוּתָּר. מִן הַהוּא דָמַר רִבִּי לִיעֶזֶר בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. מְשָׁרֵת הָיִיתִי אֶת רִבִּי חִייָא הַגָּדוֹל וְהָיִיתִי מַעֲלֶה לוּ חַמִּין מִדִּיּיָטֵי הַתַּחְתּוֹנָה לַדִּיּיָטֵי הָעֶלְיוֹנָה וּמַחֲזִירָן לַכִּירָה. וָמַר רִבִּי יִרְמְיָה בֵּרִבִּי שִׁמְעוֹן. אֲפִילוּ מִכִּירָה שֶׁהֲבָלָהּ מְמוּעָט לַכִּירָה שֶׁהֲבָָלָהּ מְרוּבֶּה מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
ומכירה לכירה מותר. להחליף מן ההיא וכו' כדאמרי' לעיל בפ' כירה שם:
אם נתקלקלה הגומא. כשנטל הקדירה מגיזי הצמר אסור להחזיר לד''ה כדפרישית במתני':
נטלו מבע''י וכו'. גרסי' להא לעיל בפ' כירה בהלכה א' גבי שהייה וכן הכא לענין הטמנה ואם קידש עליו היום בעיא דלא איפשטא היא כדלעיל:
מִכִּירָה לִטְמִינָה אָסוּר. מִטְּמִינָה לְכִירָה אָסוּר. מִטְּמִינָה לִטְמִינָה צְרִיכָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מכירה לטמינה אסור. להחליף וכן מטמינה לכירה דלפעמים לזה חום מרובה מזה אבל מטמינה לטמינה במקום אחר צריכה לן דמספקא להו בכה''ג:
נִתְגַּלֶּה מִבְּעוֹד יוֹם מְכַסֵּהוּ מִבְּעוֹד יוֹם. נִתְגַּלֶּה מִשֶּׁחֲשֵׁיכָה מְכַסֵּהוּ מִשֶּׁחֲשֵׁיכָה. נִתְגַּלֶּה מִבְּעוֹד יוֹם וְקָדַשׁ עָלָיו הַיּוֹם. תַּנֵּי. אֵין טוֹמְנִין חַמִּין מִשֶּׁחֲשֵׁיכָה אֲבָל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן כְּסוּת וְכֵלִים. כַּמָּה יְהֵא עֲלֵיהֶן וִיהֵא מוּתָּר לְכַסּוֹתָם. רִבִּי זְרִיקָן בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. אֲפִילוּ מַפָּה. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. וּבִלְבַד דָּבָר שֶׁהוּא מוֹעִיל. אָמַר רִבִּי חִינְנָא. כָּל הַדְּבָרִים מוֹעִילִין. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה. וְיֵאוּת. אִילּוּ מָאן דִּנְסַב מַרְטוּט וִיהַב לָהּ עַל רֵישֵׁיהּ בִּשְׁעַת צִינָּתָה דִּלְמָא לָא כְבִישׁ צִינְּתָה.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר ר''ז. דלא היא שצריך שיהא דבר שהוא מועיל לשמור החום ומפה לאו כלום היא ואמר ר''ח עלה כל הדברים מועילין ואפי' מפה ואמר ר' מתניא ויאות אמר ר' חנינה דאלו מי שנוטל סמרטוט קל ונותן על ראשו בשעת הצינה ודילמא אינו כובש הצינה ומועלת לו וה''נ אף מפה בעלמא מקיימת החום לפי שעה ולפיכך מותר להוסיף ולכסות משחשיכה:
אפי' מפה. בעלמא:
כמה יהא עליהן. מבע''י ויהא מותר להוסיף ולכסות:
אבל מוסיפין עליהן וכו'. אם כבר הטמינה מבע''י מותר להוסיף עליה משחשיכה:
נתגלה. המיחם או הקדירה וכו' נתגלה מבעוד יום וקדש עליו היום. קודם שכסהו מהו ולא איפשיטא:
כָּשֵׁם שֶׁאֵין טוֹמְנִין חַמִּין מִשֶּׁחֲשֵׁיכָה כָּךְ אֵין טוֹמְנִין לֹא שֶׁלֶג וְלִא צוֹנִין. וְרִבִּי מַתִּיר. הָתִיב שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא עַל הָדָא קַדְמִייָתָא. וְהָא תַנֵּי. מְמַלֵּא הוּא אָדָם אֶת הַקִּיתוֹן שֶׁלְּמַיִם וְנוֹתֵן תַּחַת הַכַּר אוֹ תַחַת הַכֶּסֶת: אֶלָּא כִרִבִּי. דְּרִבִּי מַתִּיר. 31a כָּאן לְשָׁעָה כָּאן לִשְׁהוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
כמה דתימר לענין איסור וכו'. כלו' דמדייק בלשון מיותר דתני במתני' והסוס בשיר וכל בעלי השיר יוצאין בשיר לא ה''ל למיתני אלא וכל בעלי השיר יוצאין בשיר וממילא הסוס בכלל הלכך קאמר שכן דרך התנא לשנות ונקט אחד והדר תני וכן כל כיוצא בו. וכמה דתימר לקמן במתני' לענין איסור דקתני לא יצא הגמל במטולטלת לא עקוד ולא רגול וכן שאר כל הבהמה וה''נ הוה מצי למיתני כל הבהמה לא תצא וכו' והגמל בכלל אלא שכך דרך התנא לשנות וה''ה הכא לענין היתר דכן הוא שונה הסוס בשיר וכל בעלי השיר יוצאין בשיר:
על הדא קדמייתא. על סברא הראשונה של הת''ק דקסבר אסור להטמין את הצונן והא תנינן במתני' ממלא וכו' אלא כרבי דרבי מתיר כלומר מי נימא דהמתני' לא אתיא אלא כרבי ולא כהת''ק דהתוספתא:
כשם וכו'. תוספתא היא בפ''ד:
כאן לשעה כאן לשהות. כלו' אפ''ת דכהת''ק נמי אתיא כאן במתני' לפי שעה הוא דמיירי דקתני ונותן דמשמע לשעה מועטת וכאן במטמין לשהות ובהא הוא דקאמר הת''ק דאין טומנין את הצונן:
הדרן עלך במה טומנין
משנה: בַּמֶּה בְּהֵמָה יוֹצְאָה וּבַמָּה אֵינָהּ יוֹצְאָה. יוֹצֵא הַגָּמָל בָּאִיפְסָר וְהַנָּקָה בַחֲטָם וְהַלִּיבְדְּקֵס בַּפְרוּמְבִּיָּא וְהַסּוּס בַּשֵׁיר וְכָל בַּעֲלֵי הַשֵּׁיר יוֹצְאִין בַּשֵּׁיר וְנִמְשָׁכִין בַּשֵּׁיר וּמַזִּין עֲלֵיהֶן וְטוֹבְלִין בִּמְקוֹמָן׃
Pnei Moshe (non traduit)
בשיר. שעושין כמין אצעדה סביב צוארו וטבעת קבוע בה ומכניסין בו רצועה או חבל ומושכין אותו. והרמב''ם קורא לשיר מתג והוא רסן אבל אינו של ברזל:
וכל בעלי השיר. שדרכן לצאת בחול בשיר יוצאין בשבת בשיר וכן נמשכין הן בשבת בשיר:
ומזין עליהן וטובלין במקומן. כמו שהם בצואר הבהמה וא''צ להסירן בשעת הזאה וכן בטבילה אלא שמכניסין את הבהמה במים להטביל את השיר. והאי שיר בר קבולי טומאה הוא דאע''ג דכלי בהמה אינן מקבלין טומאה זה שהוא עשוי לצורך האדם להמשיך בו את הבהמה מקבל הוא טומאה דכתשמיש אדם הוא:
בפרומביא. הוא רסן של ברזל:
מתני' במה בהמה יוצאה. לפי שאדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת ומידי דאורח' בהכי ומינטרא ביה לא הוי משאוי ושרי אבל מידי דלא מינטרא ביה הוי משאוי וכן מידי דנטירתא יתירתא היא שאינה צריכה אלא לשמירה פחותה מזו מסקינן דנמי הוי משאוי ואסור:
יוצא הגמל באפסר. קבישטר''א בלע''ז:
והאנקה. מין ממיני הגמלים ויש פותרין גמלא נקבה כשהיא לבנה והיא חזקה ביותר וצריכה שמירה מעולה:
בחטם. זממא דפרזלא. יש שנוקבין את חוטמו ומכניסין בתוכו כמין טבעת ויש שעושין כמין טס של ברזל וקושרין אותו על הלחיים:
והלובדקם. הוא לובדיקום חמור הבא ממדינת לוב כמו הכושים והלובים בד''ה. ומין חמורים של אלו אינן למודים:
הלכה: בַּמֶּה בְּהֵמָה יוֹצְאָה וּבַמָּה אֵינָהּ יוֹצְאָה כול'. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוּסֵי מִשּׁוּם אָבִיו. אַרְבַּע בְּהֵמוֹת נִמְשָׁכוֹת בָּאִיפְסָר וְאֵילּוּ הֵן. הַסּוּס וְהַפֶּרֶד הַגָּמָל וְהַחֲמוֹר. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. וְסִימָנָא וְכֵ֨ן תִּֽהְיֶ֜ה מַגֵּפַ֣ת הַסּ֗וּס הַפֶּ֨רֶד֙ הַגָּמָ֣ל וְהַֽחֲמ֔וֹר. רַב אָמַר. הֲלָכָה כְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוּסֵי.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' תני. בתוספתא ריש פ''ה והתם גריס והלובדים והגמל:
וסימנא. לנוסחא זו כמ''ש בזכריה וכן תהיה וגו':
לִיבְדְּקֵס. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. לִגְדֻּקָס. מָאן דָּמַר לִיבְדֻּקָס. עָל שֵׁם לוּבִים וְכוּשִׁים בְּמִצְעָדָֽיו. מָאן דְּמַר לִגְדֻּקָס. אַמְבַּטֵיס. מָהוּ אַמְבַּטֵיס. חֲמֹר סְלַק.
Pnei Moshe (non traduit)
ליבדקס וכו'. גרסי' להא לעיל בפ''ח דכלאים בהלכה ד':
על שם. הפסוק ביחזקאל לובים וגו' ולובים על מצרים נאמר:
חמור סלק. חמור הבא מארץ אשור כדאמרי' בפ''ק דיומא אשור זו סילק:
רִבִּי יוֹנָה אָמַר. רַב הוֹשַׁעְיָה בָעֵי. גֵּרִים הַבָּאִים מִלּוּבִּי מָהוּ לְהַמְתִּין לָהֶן שְׁלֹשָׁה דוֹרוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹנָה בֶּן צְרוּיָה. מִן מָה דַנָן חֲמֵיי הַהֵן פוּלָא מִצְרִייָא כְדוֹן רְטִיב אִינּוּן צְווָחִין לֵיהּ לוּבִּי. כְּדוּ נְגִיב אִינּוּן צְווָחִין לֵיהּ פּוּל מִצְרִיי. הָדָא אָֽמְרָה. גֵּר מִלּוּבִּי צָרִיךְ לְהַמְתִּין ג' דוֹרוֹת. הָדָא אָֽמְרָה. הוּא לוּבִּי הוֹא מִצְרִי. רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי אוֹשַׁעְיָה הֲלָכָה כְדִבְרֵי הַתַּלְמִיד. דִּבְרֵי חֲכָמִים. כָּל מִין פִּרְדּוֹת אֶחָד.
Pnei Moshe (non traduit)
גרים הבאים מלובי. מהו שחוששין להם שהם ממצרים ולהמתין להם שלשה דורות עד שיבאו בקהל:
א''ר יונה בן צרדא. דפשיטא דלוב מצרים הוא שהרי אנו רואין לזה פול המצרי כשהוא לח קורין אותו לובי וכשנתייבש קורין אותו פול מצרי א''כ היא לוב הוא מצרים וצריך להמתין ג' דורות:
הלכה כדברי התלמוד. התם בכלאים שייכא ואגב גררא נסבה הכא דהתם תני במתני' ר' יהודה אומר כל הנולדים מן הסוס וכו'. וקורא אותו תלמיד שרבים חולקין עליו ובכללם גם ר''ע רבו דברי חכמים. אבל לדברי חכמים כל מין פרדות אחד ומותרין זה עם זה:
רִבִּי שְׁמוּאֵל בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. כְּמַה דְתֵימַר לְעִנְייָן אִיסּוּר. וְכֵן כָּל שְׁאָר הַבְּהֵמָה. לְעִנְייָן הֵיתֵר וְכֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
כמה דתימר לענין איסור וכו'. כלו' דמדייק בלשון מיותר דתני במתני' והסוס בשיר וכל בעלי השיר יוצאין בשיר לא ה''ל למיתני אלא וכל בעלי השיר יוצאין בשיר וממילא הסוס בכלל הלכך קאמר שכן דרך התנא לשנות ונקט אחד והדר תני וכן כל כיוצא בו. וכמה דתימר לקמן במתני' לענין איסור דקתני לא יצא הגמל במטולטלת לא עקוד ולא רגול וכן שאר כל הבהמה וה''נ הוה מצי למיתני כל הבהמה לא תצא וכו' והגמל בכלל אלא שכך דרך התנא לשנות וה''ה הכא לענין היתר דכן הוא שונה הסוס בשיר וכל בעלי השיר יוצאין בשיר:
על הדא קדמייתא. על סברא הראשונה של הת''ק דקסבר אסור להטמין את הצונן והא תנינן במתני' ממלא וכו' אלא כרבי דרבי מתיר כלומר מי נימא דהמתני' לא אתיא אלא כרבי ולא כהת''ק דהתוספתא:
כשם וכו'. תוספתא היא בפ''ד:
כאן לשעה כאן לשהות. כלו' אפ''ת דכהת''ק נמי אתיא כאן במתני' לפי שעה הוא דמיירי דקתני ונותן דמשמע לשעה מועטת וכאן במטמין לשהות ובהא הוא דקאמר הת''ק דאין טומנין את הצונן:
הדרן עלך במה טומנין
הַסּוּס בַּשֵׁיר. וְלֹא כֵן תַּנֵּי. כָּל תַּכְשִׁיטֵי אָדָם טְמֵאִין וְתַכְשִׁיטֵי בְהֵמָה טְהוֹרִין. תִּיפְתָּר בָּעֲשׂוּיִין לְהַנּוֹתָן. וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה חֶרֶץ. אֶלָּא כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּתַנֵּי. לֹא יְגָרֵר אָדָם אֶת הַמִּיטָּה וְאֶת הַכִּסֵּא וְאֶת הַסַּפְסָל וְאֶת הַקַּתֵידְרָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה חֶרֶץ. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. אָמַר רִבִּי חִינְנָא. כְּהָדָא דְתַנֵּי. דֶּלֶת גּוֹרֶרֶת מַחֲצֶלֶת גּוֹרֶרֶת קִינְקִילֹון גּוֹרֵר פּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל בַּשַּׁבָּת. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּיוֹם טוֹב. וְתַנֵּי כֵן. מַחֲצֶלֶת שֶׁהִיא קְשׁוּרָה וּתְלוּיָה בֶעָמוּד פּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל בַּשַּׁבָּת. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּיוֹם טוֹב.
Pnei Moshe (non traduit)
ולא כן תני וכו'. אהא דקתני ומזין וטובלין פריך וכי בני קבולי טומאה נינהו ולא כן תנינן בריש פי''ב דכלים טבעת אדם טמאה דאיתרבו תכשיטי אדם לטומאה כדכתיב בכלי מדין אצעדה וצמיד וטבעת וכו' וטבעת בהמה וכלים ושאר כל הטבעות טהורות:
תיפתר בעשויין להנותן. דמיירי שעשוין בתחלה לנוי האדם ואחר כך חשב אותו לבהמה דמקבלת טומאה וצריך לטהרו מטומאתו:
ואינו עושה חריץ. אנמשכין בשיר הוא דפריך דדרך השיר להעשות טבעות טבעות וכל אחת קבוע' בחברתה ומכיון שהוא ארוך שהרי עשוי למשוך בו הבהמה נגרר הוא על הארץ הלכך מדייק הרי כשמושך בו וכי אינו עושה חריץ על הקרקע במשיכתו:
אלא כר''ש. דמתיר בדבר שאינו מתכוין כדתני בתוספתא סוף פ''ב דביצה לא יגרר אדם וכו':
אמר ר' חיננא. דלא צריכין לאוקמי כר''ש דוקא משום דבכה''ג דתלוי בצואר בהמה כ''ע מודו דמותר כהדא דתני בתוספתא דעירובין פ''ח דלת שהיא תלויה ונגררת על הארץ וכן מחצלת וכן קנקילין והוא כלי מנוקב שמשימין תחתיו אש וגפרית לעשן הבגדים אשר עליו כהאי דתנן בסוף פ''ב דכלים קנקילין שיש בה בית קבלת כסות טמאה והעשויה ככוורת טהורה וכשהיא מפולשת ככוורת תולין אותה ונגררת על הארץ מותר לפתוח ולנעול בהן בשבת וכו' ותני בהדיא כן במחצלת שהיא קשורה ותלויה בעמוד פותח ונועל כדרכו ואינו חושש וד''ה היא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source